<h1>העיטור שער שני ברכת חתנים ח"ד</h1>
<h2>דף ז.</h2>
אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב א' בתולה וא' אלמנה טעונה ברכה כל ז' ואוקמה בבחור שנשא אלמנה וה"ה בתולה שנשאת לאלמן והא דאמר ר"ה אינה טעונה ברכה באלמון שנשא אלמנה ודווקא כל ז' אבל יום א' טעונה [אמר ר"נ] אמר לי הונא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים ובועז אלמן שנשא אלמנה הוה כו' טעונה יום אחד והא דתניא שקדו חכמים על תקנת ב"י שיהא שמח עמה שלשה ימים איבעית אימא באלמנה שנשאת לבחור וז' לברכה וג' לשמחה (אבל) [ואי בעית אימא] באלמן שנשא אלמנה יום א' לברכה וג' לשמחה אבל בבחור שנשא בתולה ז' לברכה וז' לשמחה. ומסתב' לן דבתולה שנשאת לאלמן דינה כבחור שנשא אלמנה ולא גרע בחור מבתולה, והא דאמרינן מברכין לבתולה ז' ולאלמנה יום א' מלתא פסיקא תנא ליכא בתולה דבצרי מז' אפי' נשאת לאלמן וליכא אלמנה דבצרי מיום א' כגון שנשאת לאלמן ואלמנה שנשאת לבחור דינה כבתולה שנשאת לאלמן לברכה ולשמחה וה"ה נמי ליכא בחור דבציר מז' (אלמן) [ואלמן] דבציר מיום א' לברכה (אלא דהל"ל) [והו"ל] לברייתא [למימר] מברכין לבחור ז' ולאלמן יום א' משום עיקר ברכה אל האשה כדכתיב יתן (לך) ה' את האשה כו' וכתיב ויברכו את רבקה ומש"ה קאמר מברכין לבתולה לאלמנה ובחור לאלמנה ובתולה לאלמן דינן שוה בין לברכה בין לשמחה ואי ס"ל דשמח עמה ג' ימים דקתני בבחור שנשא אלמנה ולברכה ז' ולשמחה ג' ה"נ בתולה שנשאת לאלמן דאיירינן ז' [לברכה וג' לשמחה]. ומנהגא דילן בין בחור שנשא אלמנה בין אלמן שנשא בתולה שמחה ז'. הלכך נקטינן כשינויא (שינויא) בתרא דקתני ג' לשמחה באלמן שנשא אלמנה ובחור לאלמנה אידי ואידי ז'. ולמדנו בה ב' דרכים. הראשון. בחור שנשא בתולה או אלמנה ובתולה שנשאת לאלמן ז' לברכה (וג') [וז'] לשמחה השני אלמן שנשא אלמנה ברכה יום א' וג' לשמחה. ורבינו אבן מג"ש ז"ל כתב כתרתי שינויא וכך כ' נקטינן בתולה שנשאת לבחור ולאלמן טעונה ברכה ושמחה ז' כדאמרינן הכא לענין ברכה ליכא בתולה דבצירא מז' ימים בין לברכה בין לשמחה ולענין אלמנה אם נשאת לאלמן טעונה ברכה יום א' וג' לשמחה ואם נשאת לבחור ברכה ז' וג' לשמחה, א"ת בתולה שנשאת לאלמן מאן לימא לן דטעונה שמחה ז' דלמא (ז') [ג'] ימים בלבד וכי היכי דאלמנה לבחור טעונה ברכה ז' ושמחה ג' ימים ה"נ בתולה לאלמן, ומ"ש ליכא בתולה דבצירא משבעה [י"ל דלענין ברכה בלחוד הוא. ומ"ש ונוהג שבעת ימי המשתה י"ל] בבתולה שנשאת לבחור היא הא. ליכא למימר דעיקר שמחה ג' ימים לא נאמרה אלא באלמנה דקתני בברייתא שיהא שמח עמה ג' ימים. וכיון שלא נאמר אלא באלמנה אין בכחנו לגרוע בתולה מז' ימי שמחה אפי' נשאת לאלמן [ע"כ] והאי דקאמר ליכא בתולה דבצירא מז' לברכה ולשמחה ול"נ לן דאי כשינוייא קמא בתולה שנשאת לאלמן ובחור לאלמנה שמחה ג' ימים דדינן שוה. תו והא דקאמר ליכא אלמנה דבצירא מיום א', אם לשמחה הא ליכא אלמנה דבצירא מג' ימים לשמחה. וכתבנו מאי דס"ל. מחזיר גרושתו אמר גאון דל"צ ברכת אירוסין וטעותא היא דברכת אירוסין וברכת נשואין צריך.
<h2>דף ז:</h2>
חלק הרביעי. שבע ברכות. כדתנן במס' כלה. כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה. ואמר רבא [?] באיזה ברכה אמרו ברכת נשואין ולא ברכת אירוסין. ות"ר מברכין ברכת האירוסין בבית האירוסין וברכת חתנים בבית חתנים. רי"א אף בבית האירוסין מברכין אותה אמר אביי ביהודה שנו מפני שמתייחד עמה. ומנהג שלנו שמקדשין שנה או שתים קודם כניסתן לחופה ובין כך מתייחדין שניהם אף בבית הכלה. מברכין ז' ברכות בין בלילה בין ביום בסעודת אבי הכלה ובמקום שאין מקדשין אלא בשעת נשואין כשיוצאין מביהכ"נ אין מברכין בלילה אלא לאחר הקידושין בסעודה שני' של אבי הכלה שאין ברכת חתנים אלא לאחר קידושין. אמר ר"נ אמר לי הונא מנין לברכת חתנים בעשרה שנא' ויקח בועז עשרה אנשים ר' אבוה אומר מהכא במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. ת"ר מברכין ברכת חתנים כל ז' ואמר ר"י והוא שבאו פנים חדשות. יש מפרשים שלא באו בתוך הסעודה עד עכשיו אעפ"י שלא אכלו ויש מפרשים כל שאינו מאנשי ביתו אלא שבאו לשמחת החתן, והכי מסתב' לן לפום גירסת ירושלמי דגרסינן התם (פ"א ה"א) ברכת חתנים כל ז' סבר ר' ירמיהו למימר מפקין כלתא כל ז' א"ל ר"י והא תני ר' חייא ברכת אבלים כל ז' אית למימר מפקין מיתה כל ז' מה כאן מנחם עמו אף כאן משמח עמו. מה כאן מזכירין אף כאן מזכירין ש"מ כיון שיש כאן משמחין הרי הן כפנים חדשות ומברכין ברכת חתנים. אבל אין שם משמחין אלא אנשי ביתו אין מברכין אלא שהשמחה במעונו ואשר ברא, כדאמר רב אשי איקלע לבי רב כהנא יומא קמא בריך כולהו ומכאן ואילך אמר להו אי איכא פנים חדשות מברך כולהו. ואי לא אפושי שמחה [בעלמא הוא] מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא. ולפי שמעון הוא מקום השיר כדאמרינן (חגיגה י"ב:) מעון שבו כתות כתות של מלאכי השרת ואומרים שירה לפני המקום והשירה היא השמחה לפני המקום כדכתיב החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים לפיכך אומרים שהשמחה במעונו, וביהמ"ק מיקרי מעון כדאמרינן (ב"ב קס"ו.) המעון הזה אם אלין הלילה לפי שבו השרה שכינתו והלוים אומרים שירה לפני המקום בכל יום ומברכים שהשמחה במעונו. ואתה מוצא בברכת חתנים ה' דרכים. הדרך הראשון. בפנים חדשות מברך כל ז' הברכות. הדרך השני. ליכא פנים חדשות יום ראשון מברך כל ז' ברכות ושאר הימים שהשמחה במעונו ואשר ברא ודווקא ביו"ד דאינהו נמי ברכת חתנים נינהו. הדרך הג' מז' ועד למ"ד בין אמר לי' מחמת הלולא בין לא א"ל מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו ואיהו נמי (הא ברכה בברכת המזון) [הויא ברכה כברכת הזימון] דאע"ג דלית בה מלכות שמים הוה ברכה, כדאמרינן בתוספתא (ברכות פ"א) אלו ברכות שמקצרין אותן (ברהמ"ז) [ברכה"ז] וברכת המצות וברכת הפירות וכדאמרינן נמי (ברכות מ"ו.) בבהמ"ז שלשה וארבעה. הדרך הד' מן ל' ואילך אי א"ל מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו ואי לא לא. ויש מקומות שעדיין עושין זה המנהג כמה ימים. וכי א"ל מחמת הילולא עד אימת עד תריסר ירחי שתא דזמן שמחה היא כדכתיב נקי יהיה לביתו שנה אחת. הדרך הה' מעיקרא אימת מכי רמי שערי באסינתא. ובתשו' (אחרי) [אתרי] דלא נהיגי בשערי מדמתחלא לאתקוני סעודתא. לפום מנהג למיעבד גיהוץ או רקיקין או דשחטין תילתא או דמגבלין לישא כל אתרא לפום מנהגא. לרבינו אבן מג"ש ז"ל הא דאמרינן משבעה ועד תלתין ומתלתין עד תריסר ירחי שתא לענין שהשמחה במעונו אבל אשר ברא לא מברכין אלא בתוך ז' ולא אשכחן בתולה יותר מז' ואשר ברא מברכת חתנים [היא, ולא מצינו] לאחר ז', ושהשמחה דקאמר לאחר ז' לאו ברכה היא אלא זכרון שמחה היא, ותדע שהרי קודם כניסתן לחופה מברכין אותה ואי ברכה היא היכי מברכין לה אלא לאו ש"מ זכרון דברים בעלמא היא. ומסתב' לן דברכה היא וז' ברכות הן חוץ מבפה"ג ובורא עצי בשמים דרגילו לברוכי מדקאמר מברך שהשמחה במעונו בכלל בהמ"ז היא אבל אשר ברא לא מברך דאפושי שמחה היא ובכל יומא ממעט לי' יומא קמא קאמר שבע ובתר הכי ב' שהשמחה במעונו ואשר ברא. ומעיקרא ולבתר הכי חדא לחודא, והא דקאמר (ח'.) בריך ה' ובריך ו', לא קחשיב בפנים חדשות.
<h2>דף ח.</h2>
וכי איכא פנים חדשות מאי מברך שהכל ברא לכבודו (ל"ל) [נ"ל] כנגד לכבודי בראתיו שיהיו הכל מקלסין אותו. יוצר האדם כנגד יצרתיו. ברוך אשר יצר עד סוף הברכה כנגד עשיתיו. ברכה זו על מצות פ"ו כדתניא (יבמות ס"ג:) ר"א א' כל מי שאינו עוסק בפ"ו כאלו מבטל את הדמות שנאמר בצלם אלהים ברא אותו וסמיך לי' ואתם פרו ורבו ומברך על שתי יצירות שנעשו באדם. שני פרצופין היו כדאמרינן בעירובין (י"ח.) ואשר יצר את האדם מדבר בזכר והתקין לו ממנה על הנקבה וקיבץ בני' לתוכה בשמחה. רביעי שוש תשיש ותגל העקרה משום דכתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי זה אפר מקלה שבראשי חתנים (ב"ב ס':) וכתיב ציון היא דורש אין לה (ר"ה ל'.) מכלל דבעי דרושי וחותם משמח ציון בבניה. ה' כנגד קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה. ואיתשל לרבינו שרירא שמח תשמח במאי חתים משמח ציון בבניה או משמח חתן וכלה ובגמרא משמח חתן וכ"כ מר [רב צמח גאון ז"ל] ומנהגא דידן משמח עמו ובונה ירושלים [אי] (ו)טעות הוא בידם אשר ברא ושמח תשמח חדא חתימה אית להו (הכין) [והיכי] אזיל דתרווייהו חדא חתימה אית להו. וליכא תמי' דהא מברכין תרי זימנא יוצר האדם. ומנהגא (דילן) [דילהון] דחתימתו שמח תשמח משמח עמו ובונה ירושלים איכא נמי סוגיא גבן דחתמי הכי ומר רב סעדיה הכי כתב בסידרא הלכך מאן דאמר הכי לא תהדריניה, וכגמרא טפי עדיף, ואנן השתא מנהגא למיחתם קמייתא משמח חתן וכלה בתרייתא משמח חתן עם הכלה לפי [שראשונה] ברכה על שתי יצירות בשמחת אדם וחוה. ואחרי' תפלה על הזוג לשמח זה עם זה בהצלחה ולפיכך מברך החתן עם הכלה לשון שמחת איש ואשתו ואומר בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה רנה דיצה חדוה אהבה ואחוה ושלום וריעות מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול וכו' ברוך משמח חתן עם הכלה.
ויש ששואלין מכדי קי"ל כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחבירתה וכן ברכת אשר יצר סמוכה מאי טעמא פותחת בברוך, בשלמא אשר ברא כיון דכי ליכא פנים חדשות לא מברך אלא הא לאו סמוכה היא מידי דהוה אשמונה עשרה הסמוכה לגאולה ומידי דהוה אהבדלה כדגרסינן בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) מאימתי כל הברכות כולן פותח בברוך וחותם ברוך ואם היתה ברכה הסמוכה לחבירתה כגון ק"ש ותפלה אין פותח בה בברוך ואקשינן הרי הבדלה שניא היא דמפזרן והרי קידוש שניא שאם היה שותה כל היום כולו וקידש עליו היום אינו מברך על היין ש"מ כיון דזמנא דלא סמיכי אהדדי פותח בברוך ואשר ברא מה"ט היא אלא אשר יצר הרי סמיכי לב' ברכות הראשונות וה"ה בהבדלה וקידושא דאי לאו טעמא דר' מפזרן ברכה הסמוכה לחבירתה היא אעפ"י שזה מטבע ארוך וזה מטבע קצר. פי' רש"י שעיקר ברכת חתנים אינה אלא מאשר יצר ואילך שהיא המתחלת לדבר בשניהם ולפיכך פותחת בברוך. ובהא איתשל לרבינו האי ואמר ברכה הסמוכה לחבירתה שאין פותחת בברוך הני מילי שחבירתה יש בה פתיחה וחתימה אבל יש בה פתיחה ולא חתימה. חתימה ולא פתיחה פותח בברוך. ורבינו אבן מג"ש ז"ל השיב עליו מהא דבני מערבא דמקשי והרי הבדלה וקידוש ש"מ דאי לאו ר' מפזרן סמוכה לחבירתה ואעפ"י שסמוכה לברכה שיש בה פתיחה בלא חתימה. ומסתב' לן טעמא דרבינו האי. והא דמקשה בגמ' דבני מערבא. למאי דס"ד מעיקרא מקשי דל"ש בין מטבע ארוך למטבע קצר לכך פריך מהבדלה וקידשו אבל למסקנא מסקי התם טופס ברכות כך היא מטבע קצר פותח בברוך כלומ' אעפ"י שהן סמוכות זו לזו כגון מטבע קצר של הבדלה יין נר בשמים וכגון יין של קידוש והדומה להן מטבע ארוך חותם בברוך ופותח בברוך אעפ"י שהיא סמוכה לאחרת כגון מטבע ארוך לקצר שאינה קרוי' חבירתה אלא ארוך לארוך. והכי מסקנא דבני מערבא אשר יצר שהיא ארוך לקצר לא סמיכי לחבירתה היא ואשר ברא נמי כטעמא דפרישנא. ואית דמפרשי סדר ברכות שעל עסקי הזוג אינו אלא מאשר יצר את האדם ואילך ושהכל ברא לכבודו אינו אלא לאסיפת העם לגמול חסד ולזכור חסדי המקום. וכן יוצר האדם שתקנו על יצירת אדה"ר אינו מסדר הזוג דהא ביצירה קמייתא לא היה נקיבה ועל שתקנו על יצירה שני' תקנו ברכה על יצירה ראשונה וסמכו על הכתוב יצרתיו אף עשיתיו מאשר יצר ואילך היא עיקר הברכות וכיון שיש כוס לברכה סודרין עליו כל הברכות כדאיתא בירושלמי דנר והבדלה שניא היא דר' מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס. וכן פי' חביבי רבי'. ולא נהירא לן. אלא כדפרישית. אבל מה שפירש רבינו האי יש לה פתיחה ואין לה חתימה [וכו'] סומכין לה ברכה אחרת ופותח בה בברוך, דא לא אשכחן. והא דאמרי(נן) משום ברכה דרבנן (וכהא דברכות מ"ו.) וסייעה רבינו אבן מג"ש ואייתי ראיה דרבנן היא מדגרסינן לוי איקלע לבי הילולא דר"ש ברבי ובריך חמש ולא בריך אשר יצר את האדם אלמא דרבנן היא. וכל הני קשיאתה וטעמא דידיה לא נהיר לן, דאפילו היא מדרבנן לא דמיא להטוב והמטיב דהטוב והמטיב דרבנן הסמיכו לדאורייתא (ולהפוס) [ולהפסיק] בין לאורייתא בין לרבנן פותח בברוך וכדאיתא התם (ברכות מ"ה:) הוה עני אמן בבונה ירושלים בקלא כי היכי דלידעו פועלים דהטוב והמטיב לאו דאורייתא היא אבל הני ז' ברכות כחדא נינהו, ותו מנ"ל (ללוי) דלא מברך אשר יצר את האדם [דלמא] יוצר האדם לא בריך. וטעמא כדפרישא במסקנא דבני מערבא. וקשיא דהתם (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה) דאמרינן והרי הזן והרי גאולה לא בריר לן פירושא.
רב תחליפא בר מר איקלע לבי הילולא בריך שית אריכתא לרבינו שרירא דאמר שהכל ברא לכבודו וברוך שמו להודיע גבורתו וכבוד הדר מלכותו לגלות חכמתו ולמען ספר שמו ולקלס ולרומם לפניו וכיוצא באלו הדברים ומסתב' לן [דכיון] דמאריך חתם בה ובברכת רחבה נמי דאמרינן (ח':) בדאיכא פנים חדשות כולהו נמי חתימה אית בהו דלא אשכחן מטבע ארוך דלא חתומי.
א"ר יצחק אר"י מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וחתנים מן המנין. ומסתב' כל שעתא דאיכא סעודתא ואית בה י' משמחין ומזכירין ומברכין. והאי דנהגו לברוכי בשבת כי נפקי מבי כנישתא, משום דכ"ע מחייבי בשמחת חתן ומפקי לכלתי' ומברכין, כדאיתא בירושלמי לעיל סבר ר' ירמיה למימר מפקין כלתא כל ז' ש"מ כל היכי דמפקין כלתא מברכין, ואע"ג דמפקין נמי באפוקי שבתא כיון דנהגו דבצפרא מברכין תו ל"צ. ומנהגא לברוכי ז' ברכות לבהדי ברכת המזון ומחדש [הנהיגו] לברוכי אתרי כסי, והאי דאמרינן בע"פ (פסחים ק"ב:) אין אומרים שתי קדושות על כוס א' וקאמר התם קדושי ואבדלתא חדא מילתא היא ברכת המזון וקדוש תרתי מילי נינהו ומדמי לה לברהמ"ז וקדושי. ולא היא משום דקדושי מקמי סעודתא וברהמ"ז אחר סעודתא קרי לה ב' קדושות אבל ברהמ"ז וז' ברכות תרווייהו בתר סעודתא אתו ודמו לקדושי ואבדלתא דמקמי סעודתא אתו וחדא מילתא נינהו דאי תרתי מילי נינהו ליעבדו בתרתי כסי כדעבדינן לברהמ"ז ושותיהו ה"נ לישתו לכסא דברכתא והדר לייתי אחרינא לז' ברכות ואינהו לא עבדי הכי אלא שבקו לכסא דברכתא ויהבו לאחרינא ולאו מילתא היא ואין לשנות המנהג. ומנהג שיבושא הנהיגו המנהג. גרסינן בכלה [פ"א] ז' ברכות היכי מברכין אר"י בפה"ג ושהכל כו' מיתבי לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כגון המברך ברכה שא"צ והכא כיון דמברך בפה"ג הכי דעביד דטעים ליה. והאמר מר (ברכות נ"ב.) טעמו פגמו. דמריק ליה בידא ושתי התינח דאיכא חמרא דליכא חמרא מאי מקדש אשכרא. בכפרנא מאי אמיא או אריפתא. איבעיא להו בריך לכולהו שלא כסדר או חסר א' מהם מאי ת"ש ברכות אין מעכבות זא"ז. לוי איקלע לבי הילולא ובריך (שית) [חמש] ש"מ דאע"ג דחסר לא חיישינן. דלמא שאני התם דאמר חד יצירה. מנין לברכת חתנים מה"ת שנאמר ויברכו את רבקה ויאמרו. ור"י אומר מהכא ויברך אותם אלהים אלא מעתה בחיות דכתיב ויברך אותם אלהים מאי אלא משום דכתיב ויבן ה' אלהים את הצלע ותני (ברכות ס"א.) בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא. ירושלמי (כתובות פ"א ה"א) משה התקין ז' ימי משתה וז' ימי אבלות ולא התקין לאלמנה כלום אף על גב דתימא ולא התקין לאלמנה כלום טעונה ברכה ז' שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים וגו' שבו פה וישבו א"ר אלכסנדרי מכאן שאין לקטן לישב עד שיאמר לו הגדול שב א"ר פנחס מכאן לברכת חתנים בעשרה. בפרקי ר"א ר' יוסי אומר ז' ימי משתה למדנו מיעקב אבינו שעשה ז' ימי משתה ולקח את לאה ועוד הוסיף ד' ימים אחרים ולקח את רחל שנאמר ויאסוף לבן את כל אנשי המקום אמר להם הקב"ה אתם גמלתם חסד עם עבדי יעקב אני אתן שכר לבניכם בשביל שלא יהא שכר לרשעים בעה"ב שנאמר כי בו יתן ה' תשועה לארם. [ז'] ימי המשתה למדנו משמשון נזיר אלהים כשירד לארץ פלשתים ולקח לו אשה ועשה לו ז' ימי משתה שנאמר ויהי כראותם (מאי היה זה היו) [אותו מהו אותו שהיו] אוכלין ושותין ושמחין עמו שנאמר ויאמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה וכתוב אחר אומר ולא יכלו להגיד החידה. אגדת קהלת (עי' ויק"ר פכ"ג) ר' ינאי הוה מיליף לתלמידיו ברכת חתנים וברכת אבלים כי היכי דתהויין גוברין בכל אתר.
